עם מותו של אדם מסוים, יש להכריע בגורל רכושם.
ירושה היא הנוהג האוניברסאלי של העברת רכוש, כמו גם זכויות, חובות, חובות ואפילו תארים.
אולם דיני הירושה בישראל הם מורכבים ביותר ומחייבים הדרכה של מומחה בדיני ירושה בישראל.
למרות שהחשיבות של קיום הירושה מופיע בתרבויות רבות ברחבי העולם, כללי הירושה כפופים לתחום השיפוט בו המנוח הלך לעולמו ובבעלותו רכוש בעת מותו. חוק הירושה בישראל נחקק בשנת 1969 ומסדיר מאז ועד היום את כל ענייני צו הירושה.
למי קיימת סמכות השיפוט בכל הקשור לירושה?
על פי החוק, במסגרת בית המשפט לענייני משפחה יש את הסמכות השיפוטית לדון בעיזבונו של כל אדם במהלך מותו היה תושב ישראל או השאיר רכוש, נכסים או כל ירושה אחרת בישראל.
בנוסף על פי סעיף 1 לחוק הירושה, ברירת המחדל בעיזבונו של אדם הוא שחזקתו של אדם הכוללת נכסים פיננסיים, רכוש, נדל"ן, פטנטים, חובות וכד' של אדם עוברת ליורשיו החוקיים עם מותו.
בעת פנייה בית המשפט לענייני משפחה בכל הנוגע לצו הירושה, יש להיוועץ עם עורך דין ירושה.
מי יכול לרשת?
כמו שנאמר, מערכת הירושה בישראל מבוססת על יחסי דם בין הורים לילדים, ולפיהם יורשי המנוח הם קרובי משפחתו הקרובים ביותר – בני זוג (קרוב המשפחה שאינו קרוב משפחה בדם) הורים, צאצאים או קרובי משפחה אחרים על פי סדר הירושה.
יתכן גם שקרובי משפחה שלא נולדו כלולים גם ביורשיה האפשריים של נפטר בטרם פטירתו אם תאריך לידתם מתרחש בתוך 300 יום ממועד מותו של המנוח.
במידה ולמנוח אין יורשים בדירוג המוזכר בחוק – עזבונו עובר למדינה המיוצגת על ידי האפוטרופוס הכללי במשרד המשפטים.
מה קורה במידה והנפטר לא השאיר צוואה?
במקרה בו לא קיימת צוואתו של הנפטר, זכות הירושה הראשונה על פי החוק מחולקת בצורה שווה בין בן / בת הזוג של המנוח לילדיו. בן הזוג מקבל מחצית מהירושה והילדים מחלקים את המחצית הנותרת ביניהם בשווי שווה.
במקרה בו הנפטר לא הותיר אחריו ילדים, עזבונו מחולק באופן שווה בין בן / בת הזוג להורי מהנוח ולאחיו ואחיותיו. במקרה זה, היחס המקובל הוא 2/3 לבן הזוג ו1/3 לאחים.
במקרה בו הנפטר ובן / בת זוגו הוגדרו כידועים בציבור זכות הירושה של בן / בת הזוג שווה לזו של זוג נשוי. על בן הזוג להוכיח כי הוא / היא והמנוח היו ידועים בציבור וקיימו משק בית משותף.
במקרה בו לנפטר אין יורשים חוקיים (צאצאים, בן / בת זוג, הורים, אחים וכדומה), עזבונו של נפטר עובר לניהול על ידי האפוטרופוס הכללי ונשמר במשך מספר שנים על מנת לאפשר ליורשים שמתגלים לאחר מכן לתבוע את ירושתם. לאחר שחלף הזמן הקבוע בחוק, העיזבון עובר לבעלות המדינה.
